אסטטין

85
At
קבוצה
17
מחזור
6
חסום
p
פרוטונים
אלקטרונים
ניוטרונים
85
85
125
תכונות כלליות
מספר אטומי
85
מסה אטומי
[210]
מספר מסה
210
קטגוריה
הלוגנים
צבע
כסף
רדיואקטיבי
כן
From the Greek astatos meaning unstable
מבנה גבישי
לא רלוונטי
היסטוריה
In 1869, existence of astatine was first predicted by Russian chemist Dmitri Mendeleev and called the element eka-iodine.

In 1940, Dale R. Corson, Kenneth Ross MacKenzie, and Emilio Segrè isolated the element at the University of California, Berkeley.

Instead of searching for the element in nature, the scientists created it by bombarding bismuth-209 with alpha particles.
Electrons per shell
2, 8, 18, 32, 18, 7
מבנה אלקטרוני
[Xe] 4f14 5d10 6s2 6p5
At
Astatine is preferentially concentrated in the thyroid gland
מאפיינים פיזים
פאזה
מוצק
צפיפות החומר
7 g/cm3
נקודת התכה
575.15 K 302 | °C 575.6 °F
נקודת רתיחה
610.15 K 337 | °C 638.6 °F
חום היתוך
6 kJ/mol
חום אידוי
40 kJ/mol
קיבול חום סגולי
-
Abundance in Earth's crust
לא רלוונטי
Abundance in Universe
לא רלוונטי
Emilio
זכויות התמונות: pauli.uni-muenster.de
Emilio Segrè, one of the discoverer of the element
CAS Number
7440-68-8
PubChem CID Number
לא רלוונטי
מאפיינים אטומיים
רדיוס אטומי
-
רדיוס קוולנטי
150 pm
אלקטרושליליות
2.2 (אלקטרושליליות)
יינון פוטנציאלי
9.3 eV
מסה אטומית
30 cm3/mol
מוליכות חום
0.017 W/cm·K
מספר חמצון
-1, 1, 3, 5, 7
יישומים
The newly formed astatine-211 is important in nuclear medicine.

Once produced, astatine must be used quickly, as it decays with a half-life of 7.2 hours.

Astatine-211 can be used for targeted alpha particle radiotherapy, since it decays either via emission of an alpha particle.
Astatine is highly radioactive
איזוטופים
איזוטופים יציבים
-
איזוטופים לא יציבים
193At, 194At, 195At, 196At, 197At, 198At, 199At, 200At, 201At, 202At, 203At, 204At, 205At, 206At, 207At, 208At, 209At, 210At, 211At, 212At, 213At, 214At, 215At, 216At, 217At, 218At, 219At, 220At, 221At, 222At, 223At